ההיסטוריה המוקדמת של ישראל
הרבה ממה שיודעים החוקרים על ההיסטוריה העתיקה של ישראל מקורו בתנ”ך העברי. על פי הטקסט, ניתן לייחס את מקורותיה של ישראל לאברהם, שנחשב לאבי היהדות (באמצעות בנו יצחק) וגם האיסלאם (דרך בנו ישמעאל).
צאצאיו של אברהם נחשבו משועבדים על ידי המצרים במשך מאות שנים לפני שהתיישבו בכנען, שזה בערך האזור של ישראל של ימינו.
המילה ישראל מגיעה מנכדו של אברהם, יעקב, ששמו האל “העברי” התואר במקרא.
דוד המלך ושלמה המלך
דוד המלך שלט באזור בסביבות 1000 לפני הספירה. בנו, שהפך לשלמה המלך, זוכה לבניית המקדש הקדוש הראשון בירושלים העתיקה. בשנת 931 לפנה”ס לערך חולק האזור לשתי ממלכות: ישראל בצפון ויהודה בדרום.
בסביבות 722 לפני הספירה פלשו האשורים והרסו את ממלכת ישראל הצפונית. בשנת 568 לפנה”ס כבשו הבבלים את ירושלים והרסו את המקדש הראשון, שהוחלף במקדש שני בשנת 516 לפנה”ס לערך.
במאות השנים הבאות נכבשה ארץ ישראל של ימינו ונשלטה על ידי קבוצות שונות, ביניהן הפרסים, היוונים, הרומאים, הערבים, הפאטימים, הטורקים הסלג’וקיים, הצלבנים, המצרים, הממלוכים, האיסלאמיסטים ואחרים.
הצהרת בלפור
בין השנים 1517 ל- 1917, ישראל, יחד עם חלק ניכר מהמזרח התיכון, נשלטה על ידי האימפריה העות’מאנית.
אך מלחמת העולם הראשונה שינתה באופן דרמטי את הנוף הגיאופוליטי במזרח התיכון. בשנת 1917, בשיאה של המלחמה, הגיש שר החוץ הבריטי ארתור ג’יימס בלפור מכתב כוונות התומך בהקמת מולדת יהודית בפלסטינה. ממשלת בריטניה קיוותה כי ההכרזה הרשמית – המכונה אחר כך הצהרת בלפור – תעודד תמיכה בבעלות הברית במלחמת העולם הראשונה.
כאשר מלחמת העולם הראשונה ב -1918 עם ניצחון בעלות הברית, הסתיימה שלטון האימפריה העות’מאני של 400 שנה, ובריטניה השתלטה על מה שנידון.
הצהרת בלפור והמנדט הבריטי על פלסטינה אושרו על ידי חבר הלאומים בשנת 1922. הערבים התנגדו בתוקף להצהרת בלפור, ודאגו שמולדת יהודית פירושה הכפפה של פלסטינים ערבים.
הבריטים שלטו בפלסטינה עד ישראל, בשנים שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, הפכה למדינה עצמאית בשנת 1947.
סכסוך בין יהודים לערבים
לאורך ההיסטוריה הארוכה של ישראל, קיימת מתיחות בין יהודים ומוסלמים ערבים. העוינות המורכבת בין שתי הקבוצות נובעת עוד מימי קדם כאשר שניהם אכלסו את האזור וחשבו שהוא קדוש.
גם יהודים וגם מוסלמים רואים את העיר ירושלים קדושה. הוא מכיל את הר הבית, הכולל את האתרים הקדושים מסגד אל-אקצה, הכותל המערבי, כיפת הסלע ועוד.
חלק ניכר מהסכסוך בשנים האחרונות התרכז סביב מי כובש את האזורים הבאים:
רצועת עזה: פיסת אדמה הנמצאת בין מצרים לישראל של ימינו.
רמת הגולן: מישור סלעי בין סוריה לישראל של ימינו.
הגדה המערבית: שטח המחלק חלק מישראל וירדן של ימינו.
התנועת הציונות
בסוף המאה ה -19 ובתחילת המאה ה -20 קמה בקרב יהודים תנועה דתית ופוליטית מאורגנת המכונה ציונות.
ציונים רצו להקים מחדש מולדת יהודית בפלסטינה. מספרים אדירים של יהודים היגרו לארץ הקודש הקדומה ובנו יישובים. בין השנים 1882 – 1903 עברו להתגורר כ- 35,000 יהודים לפלסטינה. 40,000 נוספים התיישבו באזור בין 1904 ל- 1914.
יהודים רבים החיים באירופה ובמקומות אחרים, מחשש לרדיפה בתקופת שלטון הנאצים, מצאו מקלט בפלסטינה ואימצו את הציונות. לאחר סיום השואה ומלחמת העולם השנייה התמקדו חברי התנועה הציונית בעיקר ביצירת מדינה יהודית עצמאית.
הערבים בפלסטינה התנגדו לתנועת הציונות והמתיחות בין שתי הקבוצות נמשכת. כתוצאה מכך התפתחה תנועה לאומנית ערבית.
עצמאות ישראל
האו”ם אישר תוכנית לחלוקת פלסטינה למדינה יהודית וערבית בשנת 1947, אך הערבים דחו אותה.
במאי 1948 הוכרזה ישראל רשמית כמדינה עצמאית עם ראש הסוכנות היהודית דוד בן גוריון כראש הממשלה.
אמנם נראה כי אירוע היסטורי זה הוא ניצחון של יהודים, אך הוא גם סימן את תחילתה של אלימות רבה יותר כלפי הערבים.
מלחמת ערב-ישראל 1948
בעקבות ההכרזה על ישראל עצמאית, חמש מדינות ערביות – מצרים, ירדן, עירק, סוריה ולבנון – פלשו מיד לאזור במה שנודע כמלחמת ערב-ישראל ב -1948.
מלחמת אזרחים פרצה בכל רחבי ישראל, אך הסכם הפסקת אש הושג בשנת 1949. במסגרת הסכם שביתת הנשק הזמנית הפך הגדה המערבית לחלק מירדן, ורצועת עזה הפכה לשטח מצרי.
ישראל היום
עימותים בין ישראלים לפלסטינים הם עדיין דבר שבשגרה. שטחי אדמה מרכזיים מחולקים, אך חלקם טוענים על ידי שתי הקבוצות. למשל, שניהם מציינים את ירושלים כבירתם.
שתי הקבוצות מאשימות זו את זו בהתקפות טרור שהורגות אזרחים. אמנם ישראל אינה מכירה רשמית בפלסטינה כמדינה, אך יותר מ -135 מדינות חברות באו”ם כן.
